פסק-דין בתיק גז"ז 21217-10-12

1.         הוגש ערער על החלטת ועדת ערר על פי החוק לפיצויי נפגעי גזזת, מיום 5.8.12.

            אלה נימוקי הערעור:

א.        המערער הוכר כנפגע על פי החוק.

ב.         ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה נכות בשיעור 15% משוקלל.

ג.         ועדת ערר מיום 22.3.12  דנה וקבעה 28%.

ד.         על ההחלטה הוגש ערעור וביום 3.2.12 ניתן פסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה התיק יוחזר לוועדה ע"מ שתתייחס לחוות דעת דר' גולדברגר.

ה.        הועדה דנה והחליטה להותיר את החלטתה על כנה.

ו.         לטענת המערער, הועדה שגתה באופן התייחסותה לחוות הדעת של דר' גולדברגר. הוועדה לא התייחסה באופן מפורט ומפורש לחוות דעתו.

            הוועדה הסתפקה בקביעה לקונית ביחס לחוות הדעת, וזאת בניגוד לאמור בפסק הדין.

            הוועדה לא התייחסה למכלול הממצאים המועלים בחוות דעתו והסתפקה בקביעה שרירותית לגבי מצב הנכות של המערער.

            על פי חוו"ד דר' גולדברגר, לקויים הנפשיים הרבים של המערער נובעים במידה ניכרת מן ההקרנות כנגד מחלת הגזזת והשלכותיהן לאורך השנים. הוועדה מתעלמת מכך.

ז.         היה על הפסיכיאטרית  מטעם הוועדה לקבוע את הנכות המלאה של הנבדק ולקבוע במפורש איזה חלק מיוחס להשפעת ההקרנות ולזמן קביעתה. הוועדה לא פעלה כך.

ח.        הוועדה דנה ללא נוכחות ב"כ המערער וקבעה שאינה מוצאת סיבה לזמנו לבדיקה, וזאת ללא הנמקה.

ט.        אי זימון המערער לוועדה מהווה הפרה של זכות הטיעון.

2.         בתגובת המדינה נטען:

א.        הוועדה נימקה החלטותיה כראוי.

ב.         הפסיכיאטרית מטעם הוועדה התייחסה באופן מפורט לחוות הדעת של דר' גולדברגר.

ג.         הוועדה קבעה שניתן לייחס להקרנות רק את הדיכאון חרדתי ולא ליקויים אחרים שמהם סובל המערער.

ד.         על פי שיקול דעת הוועדה, מצאה לנכון שלא לזמן את המערער לבדיקה נוספת. מדובר בשיעור דעת רפואי של הוועדה.